Table of Contents

בעבודה זו נעסוק בשסע האידיאולוגי

ההתיישבות בשטחים שמחוץ לגבולות 67, ומסירת שטחי מדינה תמורת שלום.

רקע


בספטמבר 1967 החליטה ממשלת ישראל להקים בפתחת רפיח - קצהו הצפון-מזרחי של חצי האי סיני - רצף ישובים שיהוו אזור חיץ בין צפון סיני לרצועת עזה, אשר בה אוכלוסיה ערבית צפופה. התכנית כללה הקמת מרכז עירוני וסביבו 10 ישובים חקלאיים אשר כלכלתם תהיה על גידול ירקות חורף ופרחים בחממות. ימית הוקמה בשנת 1973, על חוף הים התיכון בין רפיח לאל עריש. הגרעין ההתיישבותי שהקים את העיר היה מורכב מעולים חדשים מברית המועצות אשר גרו שנתיים לפני איכלוסה של העיר במושב שדות (מרכז גושי). העיר הייתה מרכזו של אזור התיישבותי שזכה לשם חבל ימית. ימית הייתה מתוכננת להיות עיר גדולה, הכוללת נמל. בשנת 1977, לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, הוחלט על פינוי פתחת רפיח. ב-21 באפריל 1982 פונתה העיר ונהרסה. מספר ישובים שפונו מחבל ימית התיישבו מחדש בישובי חבל שלום והבשור הסמוכים זה לזה, ממש מעבר לגדר הגבול עם מצרים.

תכנון העיר וייעודה
העיר ימית תוכננה במטרה ליצור מאחז בשטח שיחזק את הקשר בין סיני לבין ישראל, וכן לפצל את רצועת עזה מחצי האי סיני. ימית היא הצלע השלישית בתוכנית "עוטף עזה", שמטרתה הייתה להקיף את עזה בגושי התיישבות אשר ימנעו ממנה להתפשט. עוטף עזה כלל את אשקלון בצפון, באר שבע ועיירות הפיתוח ממזרח, וימית בדרום. עקרונות התכנון שנקבעו לעיר שאפו ליצור עיר גדולה אשר תאכלס כרבע מיליון תושבים. ימית תוכננה כעיר החוף השלישית של מדינת ישראל, אחרי תל אביב וחיפה. כמו כן, יועדה העיר לקלוט את גלי העלייה העתידיים, אשר יועדו להוות מרכיב עיקרי מאוכלוסיית העיר. ענפי הכלכלה העיקריים של העיר יועדו להיות: תיירות, תעשייה ומלאכה ותחבורה (נמל ימי, נמל אווירי ומרכז תחבורה יבשתי). יחד עם זאת, תוכנן המקום כמרכז לוגיסטי וכלכלי לחצי האי סיני. בעיר הייתה שישבה בראשות הרב יעקב אריאל.
החיים בעיר
תחילת יישובו של האזור על ידי ישראלים בהקמתן של היאחזויות נח"ל. היישוב הראשון, מושב שדות, קם ב-1971. חמש שנים לפני הקמת העיר ימית עצמה.בחבל ימית הוקמו ברבות השנים היישובים:ימית, עצמונה, נתיב העשרה, שדות, דקלה, פריאל, פרי גן, תלמי יוסף, אוגדה, ניר אברהם, נאות סיני, חרובית, חצר אדר, סופה, אבשלום, חולית. כן הוקם בחבל ימית שדה התעופה הצבאי איתם. את המתיישבים בחבל ליוותה תחושת חלוציות, של הפרחת חבל ארץ שומם והפיכתו לגן פורח. תחושה זו באה לידי ביטוי ב"המנון חבל ימית":
פה היו החולות הלבנים,
נודדים ועוברים בשריקה,
עד אשר פה הצבנו גבולות למדבר,
ובנינו חומה ירוקה.


פינוי והריסת העיר
בשנת 1982 פונתה העיר ונהרסה במסגרת הסכם השלום בין ישראל ומצרים. רוב תושבי המקום התפנו מרצון לפני הפינוי, אך בעקבות התבצרות פעילי ימין ובעיקר אנשי תנועת גוש אמונים בבתים, גלש הפינוי למאבק אלים בין המפנים למתבצרים. על מערך הפינוי פיקד אריאל שרון. לאחר הפינוי הריסות העיר נשארו כמות שהן באזור עליו עמדה פעם העיר עד היום. ההגעה לאזור הריסות ימית מלווה בקשיים רבים שמערימים השלטונות במצרים. למרות זאת, בשנת 2005 ביקר באזור ההריסות צחי הנגבי. בתקופת הפינוי התבצר הנגבי, שהיה אז סטודנט ואחד ממובילי המאבק בנסיגה מסיני, באנדרטה סמוך לעיר יחד עם חבריו. הציון היחידי לעיר הוקם בישיבת ההסדר ימית שפונתה מהעיר והוקמה מחדש בישוב נווה דקלים בגוש קטיף תחת שם חדש: "ישיבת ההסדר נווה דקלים". לאחר ההתנתקות בשנת 2005 פונתה הישיבה בפעם השנייה והיא נמצאת כיום באשדוד. במושב דקל שבנגב המערבי, בו התיישבו רבים מתושבי העיר הוקם מוזיאון לעיר וליישובי חבל ימית.

קטע מיומנו של מפקד חטיבת גבעתי, אל"מ מיל. זאב דרורי, בעת הפינוי.
"...גם אם בלב שלם נכנסת לקלחת הרותחת, ובדעה צלולה, לא יכול היית שלא למחות דמעה ולחשוק שפתיים; לא יכול היית שלא לשאת תפילה, לשלומו של עם ישראל. המאורעות אשר נגלו הכאיבו, כאב אנושי אמיתי. באותה שעת בוקר לא עמדו התבונה והצדק, הפיקחות וקשיחות הלב, במראה הטרקטורים הגדולים היוצאים במצוות ההרס. כמפלצות שלא מן העולם הזה הם יצאו מבין ערפילי השחר, מחרישי אוזניים, כמו טורפים הסתערו על הבתים והחלו מנקרים בקירותיהם. קומה אחר קומה, בית אחר בית, התפרקו והתמוטטו בשקט, כנכנעים למר גורלם.
"...בניגוד להוראה שאסרה על החיילים ליצור מגע עם תושבי המקום, לפני הפינוי, כדי למנוע מעורבות רגשית, אני – בתוקף תפקידי – הוריתי לפיקודיי להיכנס לבתי המשפחות ולשוחח עמם. אני משוכנע כי הקרבה, וקשרי ההכרות והידידות שנוצרו בין החיילים לבין התושבים, עזרו מאוד בשעת הפינוי... דרשתי מן החיילים להפגין, כלפי התושבים, אהבה ואיפוק. דרשתי מהם להבין,ף כי רבים מתושבי הקבע בימית אינם מסוגלים להתנתק מעל בתיהם לאחר שהאמינו, עד הרגע האחרון, שלא יהיה פינוי; היו שלא קבלו פיצויים ולא ידעו דבר לגבי עתידם. רבים נשחקו בגלגלי הבירוקרטיה הישראלית וסבלו מחוסר יחס, מאי מתן פתרונות הולמים, וממתן פתרונות שווא. משפחות רבות הגיעו אלל יום הפינוי כשהן שרויות במצב נפשי קשה, כמעט חסר תקנה. הן התמוטטו נפשית, כלכלית וחברתית.
"...למרות קבלתי העקרונית את החלטת הממשלה, ראיתי את הפגנת 'התנועה לעתירת הנסיגה' כחובה. המחשבה שאפשר היה לולא אנשים אלה, לפנות חבל בארץ ישראל בשקט ובלי מחאה, מטריפה את הדעת... לו חייתי אני בחבל ימית, לו בניתי בו את ביתי, נטעתי עצים, הולדתי ילדים – כמותם הייתי נוהג, לא הייתי מתפנה מרצון. וכי אפשר אחרת?
"...באחד הימים האחרונים עשתי סיור על ג'יפ בין חורבות העיר. ראיתי קבוצה גדולה של בדואים בוזזת את הבניין היחיד שנותר בשלמותו – בניין בית הכנסת – ותולשת ממנו מכל הבא ליד. כשירתי כמה יריות באוויר הם התפזרו וכך הצלחתי להציל, מן הביזה, את מזוזת בית הכנסת. יום יבוא ואתן אותה למקום הראוי לה.
"...בשבת שלאחר מבצע הפינוי נשארתי בבית הכנסת עם מאות אחדות של חיילים ומתנגדי נסיגה, שקיבלו היתר מיוחד לכך. בשבת זו חוויתי חוויה בלתי נשכחת, חוויה מסעירה ומצמררת. כל השבת בילינו בבית הכנסת: אכלנו שם, שמענו שיעורים... ובעיקר רקדנו ובכינו, בכינו ורקדנו חבוקים. יום המחרת היה היום האחרון. לנוכח עיי החורבות שמסביב, לא נותר עוד מקום אף לשמץ של תקווה.
"...שעת בוקר ויהודים עומדים בתפילתם, בבית הכנסת, עטופי טליתות ועיניהם עצומות. מנגד עומדים החיילים, ספק מהססים ספק נפחדים מלהפריע בשעת תפילה. לא, אין הם דתיים, אך כולנו בנים לעם היהודי. הפקודה ניתנת ואט אט נכנסים החיילים אל תוך בית הכנסת, מוציאים את הכיסאות, מפרקים את ארון הקודש ומוציאים את ספרי התורה החוצה. בחלל תלויה, מרחפת, תפילת הקהל 'אבינו מלכנו'.
"...התפילה וטקס הפרידה מימית תמו. שיירה של יהודים עטופים בטליתות ונושאים את דגלי הלאום, יוצאת מחצר בית הכנסת. בראש נישאים ספרי תורה. מאות אזרחים וחיילים הולכים ובוכים, הולכים ושרים אני מאמין בביאת המשיח. קולם מרעיד בין בכי למזמור והשיירה מתקדמת, בין עיי ההריסות, לכיוון השער.
האם זאת תמונה מתוך סרט קולנוע? האם זהו פרק מזכרונות עברו העגום של העם היהודי?
מיהו שנתן בידינו את הצו ההיסטורי, לגרש מאמינים יהודים מבית הכנסת בעודם בתפילתם?
ואני, לאן אפנה??..." 25.4.82


ביבלוגרפיה
ויסמן, עליזה. הפינוי: סיפור עקירת הישובים בחבל ימית. עמ' 7-8. ספריית בית אל, ישראל, 1990.

חבל ימית, 16.7.10, 6.5.11
<http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%91%D7%9C_%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%AA
D7%>

ימית העיר, 10.5.11 <http://www.yamit.lanegev.co.il/index2.htm>.

ימית, 8.2.11, 6.5.11 <http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%AA>.